אני שירה, מייסדת ומנהלת את בית הספר למחול "אשירה" אשר נותן מענה לנשים, ילדות ונערות מהעולם החרדי, וזו השלחות שלי.
מאז ומתמיד אהבתי לרקוד. עבורי, מחול היה שפה שונה – שפה אילמת, אבל עמוקה. 
שפה שבה הגוף מספר את מה שהלב לא מצליח לומר. 
אבל בחרתי בדרך "הבטוחה" – הוראה, לימודים אקדמיים, תואר בחינוך וחברה, 
קריירה מבטיחה בעירייה, 
והתקדמות לתפקיד מנהלי בכיר – מעל 100 עובדים תחתיי. 
מידע, הגעתי לשיא. 
אהבתי את הארגון, את הניהול, את העשייה למען אחרים – אבל עמוק בפנים ידעתי: זה לא אני! 
ידעתי שאני מצליחה, אבל לא מאושרת.
שאני מתקדמת, אבל לא נוגעת באמת שלי.
זה לא הלב שלי. זו לא הנשמה שלי.
דווקא מתוך היציבות, מתוך ההצלחה – בחרתי לקפוץ למים העמוקים באמת. 
עזבתי את הביטחון, את הקביעות, את הטייטל-
העזתי לחזור לאהבה הראשונה שלי – לרקוד וללמוד הוראת מחול. 
לא כדי לברוח-אלא כדי לשוב הביתה.
התגובות לא איחרו לבוא ונעו בין פליאה לדאגה "איך מנהלת צעירה, מוצלחת וחכמה – 
עוזבת הכול בשביל "תחביב""? 
אבל אני ידעתי – זו לא בגידה בקריירה, זו נאמנות לעצמי. 
כך נולד "אשירה"-
מקום שהוא הרבה יותר מסטודיו למחול. 
זהו מרחב נשי שמכבד את הגבול, את הרוח, את הנשמה.
מקום שמזכיר לכל אחת שהיא לא רק גוף היא נשמה בתנועה.
שהיא לא חייבת לבחור בין שמרנות-ליצירתיות, בין גבולות-לחופש,
כי יש דרך שמחברת בין כל העולמות.
הדור שלנו צמא לחיבור אנחנו מחפשות משמעות, עומק, קהילה
והמחול הוא גשר!
הוא ריפוי, הוא תפילה בתנועה.
הוא בית.
אני מאמינה שהמחול הוא מתנה לכל אחת. 
אני כאן כדי להזמין אותך - לדבר את הלב שלך בשפה שכולו מבין. 
בואי לרקוד איתנו. 
בואי להיות-את.
בואי להכיר שפה שבה כולן שוות-
ולגלות שאפשר לדבר ללא מילים רק דרך תנועות.
מחכה לך
שירה